נולדתי בלודז'
לקריאת הספר בעברית או באנגלית לחצו על העטיפה:
***
ציטוטים מדברים שנכתבו על הספר "נולדתי בלודז'" מאת ישעיהו (סֶבֶק) קרוטושינסקי:
"ישעיהו קרוטושינסקי בספרו נולדתי בלודז' מתאר את חייו בכוח אָיום. ללא שיפוט. ללא האשמה. כמי שמנגן את הגיהינום בנגינת נבל."
יורם קניוק, הארץ
"עליזה יקרה, ישבתי כמה שעות וקראתי את ספרו של אביך, ספר שעשה בי חריטה גדולה. הוא עושה כאן מה שאני מנסה לעשות. לוותר על ספרות כדי לספר. לא שופט. לא מבקש רחמים. זהו ספר מדהים בעוצמתו ולא יכולתי להתנתק ממנו […] יש עכשו, אמרו לי , משחק כדורגל. מחר אקרא מי ניצח. הספר הזה ניצח אותי. באהבה, יורם קניוק"
"הביוגרפיה וההיסטוריה עורכים בספר מפגש מרגש. הוא ידע להתהלך עם הנסתר ולהתמודד עם המסוכן. פעלו, סיפור הישרדותו, תרומותיו, מהווים פרק ראוי לציון, וטוב עשה שנתן ביטוי כה נוגע ללב למה שאחרת היה נשאר נעלם ואילם."
שמעון פרס, ראש הממשלה, נשיא המדינה
"אני קורא כעת את ספרו של אביך ומתרגש. הספר כתוב בפשטות אבל עובר סיפור חזק ומזעזע – וגם מפליא בכוח השרידה והתושייה של אביך…
דויד גרוסמן
"הספר הזה צריך שיופיע בשפות רבות."
אלי ויזל
אליקים רובינשטיין:
***
צדק עם הרופאים
למכתבו של פרופ' (בגמלאות) רפאל פלק
ספרים הארץ 13.5.2016
שני אנשים צעירים שורדים את השואה. גטו לודז', אושוויץ, מחנות כפייה, צעדת המוות – הארד קור.
אחרי טלטולים באירופה, כולל פולין עצמה, כולל לודז' (ניסיון למצוא את הבית) מתברר להם שהם השורדים הכמעט יחידים ממשפחותיהם. הם חוברים לקבוצת צעירים כמותם, חברי השומר הצעיר, ומתחילים בדרך הארוכה לישראל. בדרך הם נישאים (בלגיה, מחנה פליטים), עולים על אוניית מעפילים רעועה (בפעם השנייה, בראשונה נתפסו והורדו ליבשה), ויוצאים בדרך הים לארץ, ששולט בה, כידוע, המנדט הבריטי. היא כבר בהריון. הים קשה, האונייה כאמור רעועה. רוב הזמן הם על הסיפון. היא מקיאה וחולה. בחופי הארץ ממתינים להם הבריטים. הם נלחמים בידיים, בקופסאות שימורים, ובכל הבא ליד. הוא אפילו מנסה לדבר על ליבו של קצין בריטי שנראה לו "אנושי". (אשתי בהריון, עברנו מה שעברנו..)
הם מושלכים למחנה פליטים בניקוסיה, קפריסין. היא תמיד אומרת שזה היה בשבילה יותר גרוע מהשואה: שוב גדרות תיל. שוב מחנה סגור. ותנאים של מחנה ריכוז. אבל ההריון מתקדם והילדה נולדת. ספטמבר 1947.
ואז חוזר ונשנה שוב ושוב במהלך חיי (כן, אני התינוקת) הסיפור הלא ייאמן על הרופא שנשלח מהארץ לטפל בתינוקות.
בספרו של אבי, "נולדתי בלודז'" (ישעיהו (סֶבֶק) קרוטושינסקי) מסופר הסיפור לפרטיו המזוויעים. מתוארת בו דמותו של ד"ר פַלק, כאיש אכזר, מתנשא, שנעל תמיד נעלי מגפי גומי גבוהים ונהג בהורים-הניצולים "בזלזול מופגן וברוע לב. מעולם לא חייך, לא נתן עצה טובה. לא עודד. והלוא היינו כל-כך זקוקים אז למעט עידוד," כותב אבא שלי, התמים. הורה שאיחר לשעת ההאכלה לא הורשה להיכנס לצריף התינוקות ונאלץ לשבת בחוץ ולשמוע את ילדו צורח מרעב.
אבל הסיפור האיום ביותר היה שד"ר פלק החליט "לחסן" את התינוקות מפני החמסינים בארץ והורה להורים להוציאם בעריסותיהם אל השמש. " זה היה נורא. התינוקות האדימו, התייבשו, היו שמתו."
כשקראתי הבוקר את מכתבו למערכת של פרופ' פלק הבן לקח לי רגע לקשר. התייחסתי קודם ליהירות ולמה שנראה לי כטיפשות גמורה, לשלול כך את מה שהיום כבר נראה ודאי, חטיפת ילדי תימן וחלקם של הרופאים במעשים. אבל אז ראיתי "קפריסין" ונדלקה לי נורה אדומה כאש, ורצתי לפתוח את ספרו של אבי בפרק על קפריסין.
שנים סירבתי להאמין , בעוונותי הרבים, לסיפורים האלה. שנים הם נראו לי מופרכים (מודה ומתוודה ומכה על חטא), עד שהם הוצלבו עם סיפורים ששמעתי מניצולים אחרים תושבי המחנה, וכאן כבר תקצר היריעה מלפרט.
כן, נעשו עוולות נוראות בימים הללו, וחבל שפרופסור פלק, גם היום, לא מוצא בליבו חמלה על האנשים האלה, על התינוקות שהיו אז ועל ילדי תימן והוריהם, ומצטרף למקהלת המכחישים.
עליזה ציגלר
גבעתיים
ההספדים של אבי:
