נקודות לסלונט / מנחה יוסי וקסמן עם ירון פריד ודורי פרנס (והשופטת האנגלייה ורה מאיר, מהצד, בתור מנקת שמשות. כלומר, מצלמות. כלומר, הצילה את המצב).
1979 – עורכת בכתב העת לספרות ואמנות "פרוזה" לצד יוסי קריים המייסד והמו"ל והעורך;
1995 -2005 עורכת ראשית של הוצאת ידיעות אחרונות (היום ידיעות ספרים);
בין לבין עבדתי תמיד כעורכת פרילאנס, וכשנתיים ב"מערכות", ההוצאה לאור של הצבא.
ואז חזרתי ל"פרוזה", אחרי שראיתי שיצאה חוברת ועליה התנוססה הכותרת: "עוצרת האמנות נעמי סמילנסקי". בעי"ן. אז הבנתי שאני צריכה לחזור ועשינו עוד כמה חוברות יפהפיות, ביניהן חוברת מפוארת במיוחד, חוברת המאה!
ביוני 1995 עזבתי את ההוצאה ועבדתי כעורכת ראשית של סדרה בערוץ 8 "אז הרצל אמר!" בהובלת אורן הרמן וינאי עופרן ובהפקת חברתי מנוער מפיקת העל שולה שפיגל, שביים וערך עדו בהט.
בעקבות הסדרה פנה אלי ירון לונדון כדי שנעשה משהו ביחד ועשינו עם שולה שפיגל את "הרצל פינת בן יהודה" – סדרה על השפה העברית שהוביל ירון לונדון וביים דני סירקין.
אחריה עשינו עוד סדרה עם ירון לונדון על החברה הישראלית. ואחריה כבר חזרתי לספרים.
הקמתי את סידרת ליריקה בידיעות ספרים, שבה יזמתי וערכתי ספרים במסגרת ההוצאה עד שנכנעתי להפצרות ונהייתי שותפה, ואז עזבתי והמשכתי להוציא ספרים בליריקה בשותפות עם הוצאות אחרות.
מאז אני מנסה מאוד לא לעשות ספרים בהוצאה הקטנטנה והמוזרה הזאת שלי שההצהרה שלי בה היא לא-לעשות-ספרים! (או, כמה שפחות).
ובמסגרת הספרים-שלא-עשיתי הוצאתי כמה וכמה ספרים עם נורית זרחי האחת והיחידה שאנחנו עובדות יחד כבר מאה שנה בערך – בהוצאת אפיק; ועוד ספרי ילדים שלה בהוצאות שונות, שאותם היא כותבת כמעיין המתגבר. לראיון עם גואל פינטו וענת שרון בלייס וספר על הבמאי משה מזרחי, מבוא לאהבה – על הסרטים של משה מזרחי שכתב מרט פורחומובסקי בליריקה.
ועוד ספר, לאחרונה, שוב בליריקה-לבד של "פליאה בת-עמי" (שם בדוי). חיי פליאה
ואת הספר הנפלא של המשוררת בת ה-97 ציפורה הלר – אלאור בהוצאה משותפת עם רנן שור, אחיינה – הוצאת שור-הלר
כמה מילים על האורחים שלי בסלון הזה, ירון פריד, שנהיה חבר ו"בני הרביעי" והאכיל אותי מרורים אבל אני אוהבת אותו, ושגם התחיל אצלי לתרגם.
ספרו אמא שלך יודעת? היה רב מכר היסטרי.
ודורי פרנס, שבזכותו ורק בזכותו עשינו את מפעל נסים אלוני, שהתחיל ברשימות של חתול רחוב והמשיך באכזר מכל המלך ומשם בשאר המחזות של אלוני. לא הספקנו את כולם.
והתחלנו את תרגומי שייקספיר של הגאון הזה שהמשיך את זה בלעדי באתר און ליין אחרי שעזבתי.
דורי התחיל לתרגם עם נבוקוב על גוגול ושיכנע אותי תוך שתי דקות כשקרא לי קטעים מהספר באנגלית אוקספורדית ושמעתי את המוזיקה – שהוא יודע לתרגם ושיהיה לימים מלך המתרגמים בתיאטרון הישראלי לצד ירון פריד השובב והמוכשר.
בשנת 2005 עזבתי את הוצאת ידיעות בהחלטה משותפת שלי ושל דבי איכנולד. הסיבות לא חשובות כרגע, אבל במבט על הקטלוג שיצא במלאת עשור ל"פרוזה", אני רואה שם דברים לא רעים בכלל (ואפילו קריקטורה מהגרדיאן שמרמזת על הסיבה לעזיבה). צילום חוץ ופנים של הקטלוג הכחול והאחרון של פרוזה.
לאחרונה נכנעתי והֵפרתי את ההחלטה שלי לא לערוך ספרים להוצאות אחרות, ודווקא נעניתי בשמחה לסופרות שהן חברות, וככה יצא הספר האחרון של יהודית רותם ,שובי נפשי המקסים, בעם עובד, בעריכתי; והספר של חנה יבלונקה בידיעות ספרים, ילדים בסדר גמור, שנהיה רב מכר אדיר, ומבחינתי צפוי; והספר היפה והעצוב של נעמי לויצקי, ילדה רעה, בקיבוץ המאוחד (שגם הוא עורר הדים רבים שלא נגמרים עוד הרבה זמן אחרי היציאה לאור); ולאחרונה סיד הנהדר של אסתי ג. חיים באחוזת בית.
אז ככה אני, מחליטה ולא עומדת בהבטחות שלי לעצמי.
פרוזה היתה סדרה שהכילה ספרי עיון, ספרות יפה מקור ותרגום, וכמה ספרי שירה אפילו. ואחרי ש"אסרתי" על דבי להשתמש בלוגו שנמסר לי במתנה על ידי אלמנתו של יוסי קריים, נעמי, והוא לא התייחס ברצינות לאיסור הזה, אני מנצלת את ההזדמנות להודות לו על זה מקרב ליבי, כי כל פעם שאני נתקלת בספרים עם הלוגו של פרוזה, של יוסי קריים, יש לי מין חום כזה בלב, גם בשבילו ולזכרו. (וידיאו עם יוסי קריים אצל רם עברון, בקצב הזמן, – צילום מתוך הוידיאו) או- צילומי שחור לבן של דינה גונה עם יוסי קריים מהמסיבה של פרוזה 99 בספרייה)
מסקנה, לא רצוי להקשיב לי, בטח לא תמיד.
כמה סיפורים קומיים/עצובים על תחילת דרכי בהוצאה:
הוצאה גדולה ועשירה שהתמחתה בלקסיקונים, אנציקלופדיות למיניהן, ספרי ביוגרפיה פוליטיים. נראתה כמו חנות מכולת, והתנהלה כמוה.
כשדבי איכנולד מונה להיות מנהל ההוצאה – מלבד היותו בעלים שותף (לידיעות) הוא רצה לשנות.
הציע לי את התפקיד כ"הצעה שאי אפשר לסרב לה" וענה, בתשובה לשאלה על השכר, "עזבי, זה לא חשוב…" וזה לא היה חשוב הרבה מאוד שנים.
במבט לאחור על השנים הראשונות אני מרגישה שאני מספרת סיפורי בדים. זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שקיבלתי חדר קטנטן, צר וארוך. שישב בו מנהל חשבונות, איש נחמד שדיבר לעצמו (יש אנשים כאלה); היה לי כסא והיה לי שולחן. לדעתי בלי מגירות, ונדמה לי שלא היו מדפים. כמובן שלא היתה מזכירה, לא היו בעלי תפקידים אלמנטריים (יחס"צ, עורכים, לקטורים, רוכשי זכויות מחו"ל…) הכול כולל הכול עשיתי לבד.
אז הנה אני בהפלגות בסירה המשפחתית, מחזיקה דפים בכוח כדי שהרוח לא תיקח אותם, או ליד מיטת אבי הנוטה למות, שבתות, חגים וחול – לבד. כשהגיעה יום אחד צרויה שלו לעבוד איתי וראתה שאני כותבת מכתבי תשובה שליליים על כתבי יד היא שאלה אם השתגעתי לגמרי. "תנסחי מכתב אחיד, בשם המערכת: מצטערים אבל, ותשלחי…" (כך למשל, קיבלתי זר פרחים גדול מאדם ששלחתי לו תשובה שלילית, התרגש מעצם הטירחה.) אבל קיבלתי כמובן את העצה הטובה של צרויה, אחרת הייתי טובעת מזמן. ככה זה נמשך כמה שנים ויש סיפורים די מצחיקים על גלגולי הלוקיישן שלי בהוצאה. כשעברנו לבניין חדש ויפה בנאות אפקה כבר היו לי ארבע –שש עורכות מצוינות שהיוו מערכת שיכולתי לסמוך עליה וקצת להרפות… ואפילו יח"צנית קיבלתי! ולקטורית! וכולי.
הנה הן, העורכות שלי: שי צור, היום חוקרת ספרות באקדמיה ועורכת עצמאית; מיכל חרותי, היום עורכת עצמאית והעורכת לשעבר של מאזניים ועוד; נטע גורביץ', היום אשת הייטק ויזמית שמשלבת הייטק עם ספרים בחברה שהקימה; ריקי אופיר, משוררת, עורכת והיום ככל הידוע לי, באוקספורד; וגם ענת לויט, (שלמעשה הקדימה את כולן) משוררת, סופרת ועורכת מנוסה מאוד. דנה אלעזר (היום סופרת נוער מצליחה) הגיעה מאוחר יותר והתמנתה לעורכת ספרי התרגום; ודנה עינב, מזכירת המערכת (מזכירה אישית לא היתה לי עד יומי האחרון בהוצאה). ותיזכר לטוב, יהודית אוריין, שהיתה הלקטורית הראשונה, המסורה (והאחרונה) שהיתה לנו.
ובאחד ה"לוקיישנים" האלה יצא לי לפגוש את השניים שמתארחים כאן לצידי והוזכרו למעלה: ירון פריד, המכונה ירונצ'ו, שכתב ספר בשם אמא שלך יודעת? שהיה לרב המכר הראשון בסדרת פרוזה, ולימים קיבל כמה עבודות תרגום, מביוגרפיה של מִיה פארו… (תזכיר לי למה?) ועד הרלן קובן, ושפתח סדרת ספרים שכולם היו רבי מכר בתרגומו של אותו אדון.
השני הוא דורי פרנס, שבא אלי עם ספרון לא גדול, נבוקוב על גוגול. לא הכרתי אותו אז שאלתי אם הוא תרגם משהו ואמר שלא, אבל למד תיאטרון בלונדון, ואמרתי אז איך אני אדע, ואמר, תני לי לקרוא לך קצת מתוך הספר. וקרא, באנגלית האוקספורדית שלו עם כל המוזיקה הזאת בקולו המוזיקלי הֶערב, ואיכשהו היה לי ברור שמתרגם נולד. וזאת באמת היתה רק ההתחלה של קריירה ענקית כמתרגם, בעיקר לתיאטרון. אבל לא רק. הפרויקט הכי חשוב שלי אולי בפרוזה ובהוצאה בכלל היה "מפעל" נסים אלוני שלא היה קורה בלעדיו, ושיש לי בו עוד חובות שלא מולאו כי בסוף עזבתי.
עם דורי התחלנו גם את סדרת תרגומי שייקספיר שדורי המשיך אותה, למרבה המזל של כולנו, לבדו, באתר המוקדש כולו לשייקספיר בתרגומו.
היום, עמוק בתוך ה"פנסיה" אני עדיין עורכת ספרים ולפעמים גם מוציאה אותם לאור.
ובעיקר מגדלת נכדות ונכד אחד שאפשר לראות אותם פה בקטגוריה של משפחה.